מאמרים בנושא הפרטה עבודה ופרנסה

מידעון פנסיה

ספטמבר  2014

 

** כשיד ימין לא יודעת מיד שמאל ** הקיבוץ צריך לקחת אחריות ** איזה מין ליווי צריך?

 

 


בסיפוריו על שרלוק הולמס מספר, סר ארתור קונן דויל, על שרלוק הולמס ועוזרו – ד"ר ווטסון, שיצאו לבילוי בחיק הטבע. הקימו אוהל והלכו לישון. באמצע הלילה מעיר ווטסון את שרלוק הולמס מצביע על השמים הבהירים שמעליהם ומתפעל מיופי השמים והכוכבים. "תראה את היופי הזה" אומר לו ווטסון. "אני רואה שגנבו לנו את האוהל" משיב לו שרלוק הולמס.

אני נזכר לעיתים קרובות בסיפור זה, בעיקר כשאני קורא  סקרים ומחקרים שונים. צריך לדעת לראות.

כאשר אני קורא שהשנתון הסטטיסטי החדש מצביע על מספר נמוך של חוסכים בגיל 20 – 44 (64%) ביחס לגילאי 45 – 64 (72%), אני אומר לעצמי – וואו. אחוז החוסכים בדור החוסכים החדש - בגיל 30 – 44 גבוה משל גילאי 45 – 64 כי, הרי ידוע לכולנו שבגילאי 20 – 30, רק מעטים מתחילים לעבוד באופן מסודר ולחסוך לפנסיה, ועל כן צריך את מספר החוסכים בגילאים אלה לחלק במספר הצעירים שבגיל 30 – 44 ולא 20 – 44.

אבל אל לנו לזלזל במחקרים אלה – הם כמו צלצול התראה, תזכורת מעוררת.

כשיד ימין לא יודעת מיד שמאל

 כזה הוא המחקר הנושא את השם: "בורות וחוסר הבנה של הציבור בפרטי החיסכון הפנסיוני", של ד"ר זיו רייך, דיקאן ביה"ס לביטוח במכללת נתניה.  פרטי המחקר באמת לא חשובים. חשובה השורה התחתונה שכולנו יודעים אותה – רוב הציבור הינו חסר ידע בסיסי ומהותי בנושאי החיסכון הפנסיוני.

ומצד שני – בשם הליברליזם הנאור מעביר האוצר את כל האחריות לחסכון הפנסיוני לאיש הפשוט עצמו. זה שרוב הסיכויים הם שהוא שייך לרוב שהינו חוסר ידע בסיסי וכולי בנושאי הפנסיה. הוא יבחר לו את מוצר החיסכון. הוא יבחר לו את הסוכן. הוא גם יחליף אותם מעת לעת (שהרי תכלית הכול זה ליצור תחרותיות שתוריד את המחירים).

לכאורה – יד ימין לא יודעת מה עושה יד שמאל. אבל זו תמונת המצב האמיתית, ואל לנו לבוא בגישה שיפוטית לנושא. הוא מורכב, וכנראה שכולם צודקים. השאלה היא מה על האזרח התמים לעשות?

הקיבוץ צריך לקחת אחריות

איננו יודעים בדיוק מה על האזרח מן השורה לעשות, אבל אנו ממליצים לקיבוץ לקחת אחריות על דאגה למתן ליווי וייעוץ פנסיוני נאות לחבריו.

לקיבוץ יכולת לבחור לעצמו מנהל הסדרים, ובהסכם אתו לעמוד על כך שהשירות שלו יכלול גם יעוץ לעובדי החוץ, או לבחור יועץ שילווה את החברים. לסמן את הדאגה לליווי הפנסיוני כאחת המשימות המרכזיות של מוסד "משאבי האנוש".

חשוב שהקיבוץ ילווה באופן אקטיבי את חבריו, עובדי החוץ, וידאג שיקבלו את ההכוונה הנכונה כשצריך. לדוגמה - החלפת מקום עבודה היא אירוע  שכולל סיום עבודה במקום אחד (מה צריך לעשות? איך לשמור על הזכויות הפנסיוניות והביטוחיות?) וכניסה למקום חדש (איך לדאוג לזכויות הסוציאליות, להמשכיות, או לנצל את ההזדמנות לשינוי – הכל לפי הנכון לחבר).

אנו קוראים לקיבוצים להכנס לתחום זה, במסגרת הערבות ההדדית. אסור להזניח את עתיד החברים תחת האמירה המכוננת: "כל אחד אחראי לפרנסתו" (... ואנו לא מתערבים).

אנו במשקי-טנא בוחנים כל הזמן את השינויים בחברה הישראלית, ברגולציה ובתרבות הממשל והחברה וטורחים לייצר את הכלים שיעזרו לקיבוצים ולחברים להתמודד על עתיד פנסיוני טוב יותר, אבל כלים לא יעזרו אם לא יהיה מי שישתמש בהם.  

איזה מין ליווי צריך?

צריך שילווה את החברים מישהו שיכול לבדוק את התיק שלהם, לתת להם יעוץ רלוונטי ולסייע להם לממש את ההחלטות שיקבלו.

לא במקרה הדגשנו את מימוש ההחלטות בקוו תחתון.

קל מאוד לייעץ. אבל אם אחרי פגישת הייעוץ החבר לא יודע על איזה מסמך לחתום ואם הוא יודע – איפה למצוא את המסמך, ולמי ואיך להעביר אותו – הפרטים הקטנים "הזניחים" הללו, ואחר כך לעקוב ולראות שחברת הביטוח/קרן הפנסיה אכן בצעה את שביקש – אז מה ייצא לו מכול הייעוץ?

אנו סבורים שמנהל ההסדרים הפנסיוניים צריך להתאים את השירות שהוא נותן לשינויים הרגולטוריים (כמו בחירת הסוכן על ידי העובד/חבר) על מנת שלחבר, ובעיקר לעובדי החוץ, יהיה יעוץ וליווי הוליסטי – כולל הכל.

זה במידה רבה בידיו של הקיבוץ.

 

 

   בברכה – עמרי רז 

  מנהל מקצועי

 משקי טנא